החלטה בתיק ת"א 27449-06-12

1.                  בפני בקשה למתן סעדים זמניים הנדרשים, לטענת המבקשת, על מנת להפסיק את זיהום המט"ש המופעל על ידה, בשפכים המכילים מתכות כבדות בריכוזים העולים על המותר. ביתר פירוט התבקש בית המשפט ליתן את הסעדים הבאים:

א.   צו זמני האוסר על המשיבות 1-2 להזרים למט"ש המופעל על ידי המבקשת בסמוך לקריית גת, שפכים הכוללים מתכות בריכוזים העולים על המותר על פי דין.

ב.   צו זמני המורה למשיבות 1-2 לנקוט בכל האמצעים העומדים לרשותן על פי דין, על מנת לכוף את המפעלים המזרימים את שפכיהם למט"ש, במישרין או בעקיפין, להימנע מלהזרים שפכים הכוללים ריכוזי מתכות מעל המותר.

ג.    צו זמני המורה למשיבה 2 לפנות ללא דיחוי, מבלי להעמיד תנאים כלשהם ומבלי לפגוע במבקשת עקב כך, את כל הבוצה המצויה במט"ש, הכוללת מתכות בריכוז מעל למותר לאתר פסולת רעילה המאושר על ידי המשרד להגנת הסביבה.

ד.   צו ארעי, במעמד צד אחד, המורה למשיבות לנקוט מיידית בכל האמצעים העומדים לרשותם על פי דין, על מנת לאכוף את המפעלים המזרימים במישרין ובעקיפין, את שפכיהם למט"ש, שלא להזרים שפכים הכוללים ריכוזי מתכות כבדות מעל המותר על פי דין.

ה.   צו ארעי, במעמד צד אחד, המורה למשיבות 1-2 להתחיל מיידית בפינוי הבוצה העודפת במט"ש, ללא כל תנאים מוקדמים ומבלי לפגוע במבקשת.

ו.    צו זמני המורה למשיבות להמציא לאלתר למבקשת את כל תוצאות ערכי המתכות שנתגלו על ידן בשלושת החודשים האחרונים בשפכים המצויים בצנרת המוליכה למט"ש, ובצנרת המוליכה לצנרת האמורה.

ז.    צו זמני, המורה למשיבות להמציא לאלתר למבקשת את כל תוצאות בדיקות השפכים ובדיקות הבוצה, לרבות בדיקות לגילוי מתכות שבוצעו על ידן בשלושת החודשים האחרונים בבוצה ובשפכים המצויים במט"ש, בצנרת המוליכה למט"ש ובצנרת המוליכה לצנרת האמורה.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת:

2.                  המבקשת, חברת קל בנין, חברה פרטית המתמחה בתחום הבניה והתשתיות זכתה במכרז שפורסם על ידי עיריית קרית גת, במהלך שנת 2000, לביצוע תכנון הקמה, הפעלה, החזקה ומסירה (BOT) של מכון לטיפול בשפכים של העיר קרית גת.

לאחר שהוכרזה כזוכה נחתם, בחודש דצמבר 2000, בינה לבין המשיבה 1 (להלן: " העירייה") נסכם במסגרתו נדרשה המבקשת, בין היתר, להקים מכון לטיפול בשפכים (המט"ש), להפעילו ולטפל בשפכים שיוזרמו אליו במשך 20 שנה ממועד הפעלתו. עם השלמת המט"ש הוא חובר לקו שפכי המשיבות והחל לפעול. במסגרת אותו הסכם צוין כי מרבית השפכים שיוזרמו למט"ש יהיו שפכים ביתיים ומיעוטם יהיה שפכים שמקורם בתעשייה.

3.                  המשיבה 2, הינה חברה בבעלותה של העירייה, ואשר הוקמה ביום 23.12.08, מתוקף חוק תאגידי מים וביוב תשס"א - 2001 (להלן: " חוק תאגידי מים וביוב") ואשר עוסקת למן הקמתה בניהול משק המים והביוב בעיר קרית גת. בהתאם להוראות חוק תאגידי מים וביוב, החל ממועד הפעלתו, העירייה תעביר לתאגיד המים את זכויותיה וסמכויותיה לפי הסכמים, התקשרויות ועסקאות בכל הנוגע להפעלת מערכות המים והביוב ולמתן שירותי המים והביוב. עם זאת, סעיף 12 (א) לחוק תאגידי מים וביוב קובע כי העירייה תמשיך להיות אחראית כלפי המבקשת, חרף ביצוע העברה.

4.                  במסגרת בקשה זו טענה המבקשת כלפי המשיבות 1 ו-2, כי הן עושות שימוש לרעה בהתקשרות החוזית עימה בכך שהן מזרימות מתכות כבדות למט"ש בשיעורים העולים בהרבה מהמותר, דבר הגורם לנזקים כבדים למט"ש, להכברת עלויות עתק ועלול לגרום לנזק סביבתי עצום. לטענת המבקשת דבר הזרמת המתכות הכבדות למט"ש נתגלה לאחרונה וזאת בעקבות תופעה חוזרת ונשנית ולפיה מידי פעם חלה ירידה חדה בחמצן עד כדי העלמות מלאה של החמצן בריאקטורים במט"ש, חמצן המאפשר את תנאי מחייתם של החיידקים המשמשים בתהליך הביולוגי כימי המופעל במט"ש והעדרו פגע בחיידקים אלו. עוד מציינת המבקשת כי מבדיקות שערכה התגלו ריכוזי מתכות כבדות בערכים הגבוהים משמעותית מערכים המותרים על פי דין, וזאת בדיגום של השפכים שנערך ביום 13.3.2012.

5.                  לטענת המבקשת קיום מתכות בהיקפים שהצטברו בבוצה הנוצרת במט"ש יכול להיות אך ורק תולדה של שפכים המוזרמים למט"ש על ידי המשיבות 1, 2 כאשר להערכת המבקשת המדובר בשפכים המוזרמים ממפעלים הקיימים ברחבי העיר אשר תהליכי הייצור וחומרי הגלם בהם יכולים להוות מקור למתכות האמורות.

6.                  עוד ציינה המבקשת כי כמחויב עליה הודיעה לכל הגורמים הנחוצים על נוכחות מעל התקן המותר של מתכות כבדות בשפכים ובבוצה ובעקבות דיווח זה הורו לה נציגי המשרד להגנת הסביבה לפנות את הבוצה לאתר פסולת רעילה וזאת במקום הטיפול הרגיל בבוצה במתקן הקומפוסט באתר והפיכת הבוצה לקומפוסט זמין ושמיש לחקלאות.

לטענת המבקשת, הוצאות פינוי הבוצה לאתר פסולת רעילה מסתכמות בהון עתק שעלותו צפויה להסתכם בכחצי מיליון ש"ח לחודש, שווה ערך כמעט לסכום התקבול החודשי ברוטו המתקבל מהתאגיד לפי ההסכם.

7.                  לטענת המבקשת, בעקבות ההנחיה האמורה מהמשרד להגנת הסביבה, בדבר פינוי הבוצה לאתר הטמנה של פסולת רעילה, פנתה היא אל המשיבות 1 ו-2 בדרישה כי יפעלו לאלתר למציאת פתרון דחוף לסילוק הבוצה המזוהמת וזאת בהיותן אחראיות בלעדית לתוצאה האמורה, בין השאר בכך שאפשרו הזרמת שפכים באיכות פסולה ובהעדר פיקוח על ידי המשיבות 1 ו-2, על יצרני השפכים. עוד דרשו כי המשיבות ינקטו בכל הפעולות הנדרשות כדי להפסיק מיידית את הזרמת המתכות הכבדות למט"ש.

8.                  המשיבות 1 ו-2 התנערו מאחריות לפיקוח על השפכים והטילו את מלוא האחריות לפינוי הבוצה על המבקשת ועוד טענו כי גורם אחר אחראי לקיומן של מתכות כבדות במט"ש ולאו דוקא מהשפכים המוזרמים למט"ש.

9.                  בנסיבות האמורות טענה המבקשת כי משהוכיחה לכאורה כי למט"ש מוזרמות מתכות כבדות בהיקפים החורגים מהמותר על פי הדין, ובאופן הגורם להצטברות בוצה מזוהמת בהיקפים החורגים מהמותר, יש לראות במשיבות 1-2 כמי שהפרו חובותיהן על פי דין לדאוג לכך כי שפכי העיר לא יכילו ערכים מזהמים החורגים מן הדין. המבקשת בטיעונה זה מפנה להוראות סעיף 51 לחוק תאגידי מים וביוב.